Ronen Sonis

Thursday, December 7th, 2006

התקף חרוזים נגד החרוז

<td> A fit of rhyme against rhyme/ Ben Jonson Rhyme, the rack of finest wits, That expresseth but by fits True conceit, Spoiling senses of their treasure, Cozening judgment with a measure, But false weight; Wresting words from their true calling, Propping verse for fear of falling To the ground; Jointing syllabes, drowning letters, Fast'ning vowels as with fetters They were bound! Soon as lazy thou wert known, All good poetry hence was flown, And are banished. For a thousand years together All Parnassus' green did wither, And wit vanished. Pegasus did fly away, At the wells no Muse did stay, But bewailed So to see the fountain dry, And Apollo's music die, All light failed! Starveling rhymes did fill the stage; Not a poet in an age Worth crowning; Not a work deserving bays, Not a line deserving praise, Pallas frowning; Greek was free from rhyme's infection, Happy Greek by this protection Was not spoiled. Whilst the Latin, queen of tongues, Is not yet free from rhyme's wrongs, But rests foiled. Scarce the hill again doth flourish, Scarce the world a wit doth nourish To restore Phoebus to his crown again, And the Muses to their brain, As before. Vulgar languages that want Words and sweetness, and be scant Of true measure, Tyrant rhyme hath so abusëd, That they long since have refusëd Other cæsure. He that first invented thee, May his joints tormented be, Cramped forever. Still may syllabes jar with time, Still may reason war with rhyme, Resting never. May his sense when it would meet The cold tumor in his feet, Grow unsounder ; And his title be long fool, That in rearing such a school Was the founder. </td><td align="right" dir="rtl"> התקף חרוזים נגד החרוז/ בן ג'ונסון הֶחָרוּז, חֻרְבָּנָם שֶׁל מוֹחוֹת חֲרִיפִים, הַיָּכוֹל לְבַטֵּא רַק מִתּוֹךְ הֶתְקֵפִים מַשְׁמָעוּת אַמִּיצָה, מְבַלְבֵּל אֶת כּוֹחוֹת הַשִּׁפּוּט הַהוֹגֵן, מְשַׁקֵּר לַחוּשִׁים בְּצִלְצוּל מִתְנַגֵּן עִם מִשְׁקָל שֶׁל נוֹצָה; מְקַפֵּחַ מִלִּים מֵעֶרְכָּן הַמְּיֹעָד וְתוֹמֵךְ בַּשּׁוּרָה מֵחֲשָׁשׁ שֶׁתִּמְעַד וְתִפֹּל לַקַּרְקַע; מְמַזֵּג הֲבָרוֹת וּמַבְלִיעַ כָּל אוֹת, וְכוֹבֵל הֲגָאִים כְּמוֹ בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת הֲדוּקוֹת עַד דַּכָּא! מֵהַיּוֹם בּוֹ נוֹדְעָה עַצְלוּתְךָ בָּרַבִּים הִסְתַּלְּקוּ לִבְלִי שׁוּב הַשִּׁירִים הַטּוֹבִים וְיָצְאוּ לְגָלוּת. זֶה כְּבָר אֶלֶף שָׁנִים שֶׁפַּרְנָסוֹס כָּמוּשׁ, וְהַשֵּׂכֶל מוּטָל לוֹ, בָּטֵל מִשִּׁמּוּשׁ וְנִדּוֹן לְדַלּוּת. הִתְעוֹפֵף לוֹ גַּם פֶּגָסוֹס, טָס וּפָרַח, וְהַמּוּזוֹת עָזְבוּ אֶת פַּלְגָּן הַמְּבֹרָךְ וְנָשְׂאוּ קוֹל קִינָה. בִּרְאוֹתָן אֶת מַבּוּעַ הַשִּׁיר הֶחָרֵב וְאַפּוֹלוֹ נוֹטֵשׁ אֶת נִבְלוֹ הֶעָרֵב, הֻשְׁבְּתָה כָּל רִנָּה. צְעַק מִכָּל הַבָּמוֹת, הוֹ חָרוּז רְעַבְתָּן! עִדְּנֵי עִדָּנִים לֹא נוֹלַד אַף פַּיְטָן שֶׁיָּאָָה לוֹ עֲטֶרֶת. בְּזֵרִים שֶׁל דַּפְנָה לֹא תֻּכְתַּר יְצִירָה, בִּשְׁבָחִים וְהַלֵּל לֹא תִּזְכֶּה אַף שׁוּרָה, וְאָתֵנָה גּוֹעֶרֶת; מַגֵּפַת הֶחָרוּז לֹא פָּגְעָה בְּיָוָן. יְוָנִית עַלִּיזָה! מִזְמוֹרָהּ לֹא נֻוַּן בְּחָרוּז שֶׁל אִוֶּלֶת. אַךְ לָטִינִית, מַלְכַּת כָּל שָׂפָה וְלָשׁוֹן, שָׁכְחָה זֶה מִכְּבָר אֶת הוֹדָהּ הָרִאשׁוֹן – הִיא כָּעֵת מְחֻלֶּלֶת. אֵימָתַי, אֵימָתַי שׁוּב תּוֹרִיק הַגִּבְעָה וְתֵבֵל עֲיֵפָה שׁוּב תֵּינִיק לְשָׂבְעָה כִּשְׁרוֹנוֹת אֵיתָנִים, עַל מְנָת לְהָשִׁיב אֶת אַפּוֹלוֹ לַנֵּזֶר, אֶת הַמּוּזוֹת לַמּוֹחַ, לִהְיוֹת לוֹ לְעֵזֶר, כְּמוֹ לְפָנִים? לְשׁוֹנוֹת חֲדָשׁוֹת, עֲנִיּוֹת בְּמִלִּים וְחַסְרוֹת מְתִיקוּת מְפַכָּה בַּצְּלִילִים אוֹ מִשְׁקָל לְתִפְאֶרֶת – הֶחָרוּז הֶעָרִיץ הִתְעַלֵּל בָּן כָּל כָּךְ, עַד אֲשֶׁר הַדּוֹבֵר בָּן מִזְּמַן כְּבָר שָׁכַח כָּל צֵזוּרָה אַחֶרֶת. יוֹצֶרְךָ הָרִאשׁוֹן – לוּ יָבוֹא בּוֹ רָקָב! לוּ תֹּאחַז בּוֹ עֲוִית! לוּ יִמַּקּוּ פְּרָקָיו! לוּ תַּכֶּה בּוֹ צָרַעַת! יִצְרְמוּ הֲגָאִים עוֹד בְּסַד מִשְׁקָלָם, יִלְחֲמוּ בֵּינֵיהֶם עוֹד מִלְחֶמֶת עוֹלָם הֶחָרוּז וְהַדַּעַת! יוֹצֶרְךָ הָאָרוּר – לוּ תֹּאבַד בִּינָתוֹ כְּשֶׁיִּבְהֶה בַּגִּדּוּל שֶׁפָּשָׂה לְאִטּוֹ בְּרַגְלָיו הָרָזוֹת; כְּטִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ לָעוֹלָם יִוָּדַע, וְכָל זֹאת מִכֵּיוָן שֶׁהָיָה מוֹלִידָהּ שֶׁל אַסְכּוֹלָה כָּזֹאת. </td>

(6 comments | Leave a comment)

Sunday, November 27th, 2005

( פרודיה של א. א. האוזמן )

(12 comments | Leave a comment)

Tuesday, May 24th, 2005

לאחר צפיה בסרט "אבידניום 2005"

עורף שעיר עדיף
על עורף חלק
עורפצעיר מטיף
לחיות מהר וחזק
לרסס בצרורות חרוזים פשוטים
להתכנות עתידן

(כל נמרי השכונה מתים
להיות אבידן)

לרדוף נמרות גבורות שמשות שחורות
להיות פוליטיקאי של הלשון או שמשון מרחוב שמשון לישון
לקום לתחיה בעוד חמישים דורות באזכרות
לזמזם בדבקות תחילה ורק אחר כך לנשום
כלומר לרשום
לא לשכוח לרשום

(מחשבי יבמ ודיקטפונים הם המחר של שלשום)

להתחיל את הקריירה מחיסול חשבונות עם קודמיך
להעלות את ביאליק באוב כדי לשמוע מה הוא חושב עליך
לבהות בעיניים שבורות מתצלומי תקריב ישנים
למות מהכדור הלא נכון בדיוק לפני עשר שנים
להשאיר כך וכך שירים
מעריצים צעירים
ומבקרים

המבקרים מדברים על שיריך בשיחות סלון
משווים אותך לקורקינט עם מנוע של מטוסילון
משוחחים בנחת על הדמות
המין והאלימות

(הו כמה ידעת לחיות בעדנו ולא ידעת למות)

אתה פוגש למעלה את המוזות הן בוחנות אותך במבט מנוכר
אומרות לך "תבין עכשיו העניין נגמר"
אומרות לך "לא הקשבת טוב היית נלהב מדי
מה שלחשנו היה: אדם זקן – מה יש לו? בחיי!"

(תן להן צ'פחה בשמנו – אחרי הכול בשביל מה
השקעת פה זמן ומרץ באמנויות לחימה?)

(17 comments | Leave a comment)

Thursday, February 26th, 2004

1. Several people have asked me to post my translation of Vladimir Dixon's A Litter to Mr. James Joyce. Here it is, along with the original and my notes, as published in the magazine מפתח הלב:

( A Litter to Mr. James Joyce )

2. I have finished my translation of Rimbaud's Ophélie.

(23 comments | Leave a comment)

Monday, December 8th, 2003

Trifles

1. An Observation
A Pseudo-Parker, to

hopletonbrown

As I drink myself blind,
Staring tired and dumb
At a lovable hind
That will never succumb,
All my painstaking craft,
All I rendered and wrote,
Is no more than a draft
To a suicide note.

( Here's an oldie )

2. Three Fairies
To

shaulreznik

<td> Три очень милых феечки Сидели на скамеечке И сьевши булки с маслицем Успели так замаслится Что мыли этих феечек Из трех садовых леечек. </td> <td align="right" dir="rtl"> על ספסלון שתי פייגלך אכלו חמאה עם בייגלך וכה התלכלכו להן, שבכי מר בכו להן - עד שהגיע מישהו עם שתי פיסות של טישהו. </td>

( More oldies )

mood:

tired

(32 comments | Leave a comment)

Thursday, October 23rd, 2003

על המפלצתיות של השפה העברית

הזמן חולף, וכבר החורף
החל מסיע עריפים -
עונה קישחת וקשת עורף
שיסוריה חריפים.
איבחת ברק מכה, עורפת
צמרת רדומה, חורפת
ופיקוסים בטור עורפי
קופאים בשחר החורפי.
קשה, קשה תוגת חורפנו
ואין לה גבול ותעריף.
היא עוד תלך ותחריף,
אך אנו לא נפנה עורפנו
לעלמות שסביב עורפן
כרוכה להן פרוות חורפן...

(12 comments | Leave a comment)

Monday, September 15th, 2003

A lady's answer

( An example of tieh-yün - repetition of rhymes )

(7 comments | Leave a comment)

Thursday, July 24th, 2003

But periphrasis has done it!

( Read more... )

(3 comments | Leave a comment)

Wednesday, July 16th, 2003

לחובבי החתולים שבינכם - הנה עוד תרגום

בשעת לילה מייאשת כשגלשתי לי ברשת... מצאתי את הפרודיה הזאת.

האתר מייחס אותה לאחד אריק פורטל. הנה לפניכם תרגום חופשי שלה, לשמח את לבכם:

סופו של העורב, מאת חתולו של אדגר אלן פו

בשעת לילה מייאשת,
כשבחוץ ניתך הגשם,
עוררה אותי קשקשת
של אדם ושל ציפור.
מבושם ולא גלוח
פו דיבר בשפל רוח
עם עורב שבא לנוח
בכניסה אל המדור.
"איזה מעדן!" הרהרתי
כשחמקתי בפרוזדור,
"אין כמוך, עוף שחור!"

התקדמתי פסע פסע,
התכוונתי לטפס אל
משרצו בראש הפסל -
פסל פאלאס רב-מגור.
לא הרעשתי, לא פצפצתי,
לא כרכשתי, לא ניתצתי
כמה, כמה התאמצתי
כשחמקתי בפרוזדור!
כי יש זבל מלוא הבית
ומזכרת בכל חור
וגם פיצ'יפקס אין ספור.

העורב ניצב בלי זיע,
אף נוצה הוא לא הניע,
ובקול קרקור מזוויע
הוא הריע - "נוורמור".
הסתערתי לי בשקט
ושיספתי את השקץ,
את אותו טרחן בשקל
העוטה נוצות ציפור.
במהרה נותרו ממנו
רק ענן של פוך שחור,
ציפורניים ומקור.

פייטני הרעים כרעם:
"די לשפוך דמעות בלי טעם!
לא ישבתי פה אף פעם
לשוחח עם ציפור;
שא ברכה, שונר בן קעצל,
בזכותך הקיץ הקץ על
צרחתו המשוקצת!"
ומיד התחיל לנחור.
אז טיפסתי אל הפסל
שעושה לי פה טרור -
וגמזתיהו עד-אין-דור.

(26 comments | Leave a comment)

Thursday, March 20th, 2003

Two additional Plagiarisms

After David Avidan's Digumim, Meir Wieseltier's Pgimot, Arieh Sachs' Be'Ikvot and other works similar to Robert Lowell's Imitations - I wanted to invent some new name to whateveritis I'm writing. I chose Plagiarisms (Plagiatim) as a working title. I have already posted three of them some time ago, ( so here are two more ).

(2 comments | Leave a comment)

Tuesday, February 4th, 2003

פייר מנאר ואני

כשואלים אותי איזו שירה אני כותב, ואני עונה, כמקובל במקומותינו, שאני "כותב בעיקר שירים של ביאליק", מכריי שמכבר מחייכים בעייפות, ואילו השואלים מעווים את פניהם במבוכה. קיים לפחות תקדים אחד לכתיבה מסוג זה: בתחילת המאה העשרים חיבר צרפתי בשם פייר מנאר מספר פרקים מתוך הרומן דון קיחוטה. יצירותיו האחרות של מנאר מרתקות לא פחות (לדעתי - אף יותר). קרובה ללבי במיוחד העברתו לטורים אלכסנדריניים (בני שתים-עשרה הברות) את הפואמה Le Cimetiere marin (בית הקברות הימי) מאת פול ואלרי, שנכתבה במקור בטורים בני עשר הברות. לאחר חיפושים עלה בידי למצוא בספריה את הפואמה של מנאר. אני מביא כאן את הבית הראשון שלה, לצד הבית הראשון של הפואמה של ואלרי - לצורך השוואה:

Paul Valery:

Ce toit tranquille, ou marchent des colombes,
Entre les pins palpite, entre les tombes;
Midi le juste y compose de feux
La mer, la mer, toujours recommencee!
O recompense apres une pensee
Qu'un long regard sur le calme des dieux!

גירסה מלאה של הפואמה נמצאת כאן, למשל: Valery

Pierre Menard:

Ce vaste toit tranquille, ou marchent des colombes,
Entre les sveltes pins palpite, entre les tombes;
Voyez, Midi le juste y compose de feux
La mer, la mer, la mer, toujours recommencee!
O pleine recompense apres une pensee
Qu'un immence long regard sur le calme des dieux!

[פול ואלרי: הגג השלוו, שם מתהלכות יונים,/ בין האורנים רוטט, בין הקברים;/ צהרי היום ישרי הדרך מרכיבים מן הלהבות/ את הים, את הים המתחדש תמיד!/ הו, איזה גמול, לאחר חשיבה,/ הוא מבט בשלוותם של האלים!//
פייר מנאר: הגג העצום, השלוו, שם מתהלכות יונים,/ בין האורנים הדקים רוטט, בין הקברים;/ ראו, צהרי היום ישרי הדרך מרכיבים מן הלהבות/ את הים, את הים, את הים המתחדש תמיד!/ הו, איזה גמול מספק, לאחר חשיבה,/ הוא מבט אדירים בשלוותם של האלים!//]

תאמרו: "כל שעשה מנאר הוא להוסיף מלה בת שתי הברות לכל אחד מטורי השיר, מה העניין הגדול?" ואילו אני אומר: "לא ולא, טעות בידכם! משקלו של שיר דומה מבחינות מסויימות לסולם מוזיקלי - ישנם סולמות המתאימים יותר לסימפוניות וישנם כאלה המתאימים יותר לשירים ליריים. מעבר ממשקל למשקל כמוהו כמעבר מסולם לסולם. במקרה שלנו, מנאר משתמש במשקל המאפיין את בודלר, למשל, ומקנה לשירו צלצול בודלרי משהו - המשמעות נותרה, אולי, כפי שהיתה, אבל הצלצול שונה..."

בדומה לפול ואלרי, חיברתי מחדש שיר מפורסם של ביאליק:

בכנף רכה כסיני
ואחות ואם היי לי,
בחיקך ראשי הליני
ועל תפילותי עני לי.

ולעת חסד, בין ערביים,
על אוזנך אלחש בצער:
אם יש נעורים בחלד -
איני נער!

ועוד סוד אחד אלחש לך:
נשמתי אוכלה בלהב;
אם יש אהב אי-בחלד -
אין לי אהב!

חלומי נשא הרוח,
כוכבים נסכו איוולת
בלבי, ומה נותר לי
עוד בחלד?

בכנף רכה כסיני
ואחות ואם היי לי,
בחיקך ראשי הליני
ועל תפילותי עני לי.

ביאליק איננו עוד משורר מתקופת התחייה, הכותב בהברה אשכנזית! כעת הוא בן דורנו, הכותב בהברה ספרדית. חשוב היה לי לשמור על משקלו המקורי של השיר (מהסיבה שציינתי לעיל), ודומני שהצלחתי בכך.

יש לי כמה קורבנות נוספים: בתקופת ההשכלה ואף מאוחר יותר מקובל היה לתרגם יצירות רבות ברוח המקורות העבריים או ברוח היהדות - רומאו ויוליה הפכו לרם ויעל, אותלו - לאיתיאל הכושי, מלחמת היוונים בטרויאנים הפכה למלחמת העברים הנצורים בירושלים בבבלים, התינוק החזרזיר שבעליסה בארץ הפלאות הפך לזאב ים, מיכאל וחנה במרי פופינס הלכו בשבת לבית הכנסת, הגרנדירים מצבא נפוליון בשירו של היינה הפכו לשני אריאל - ואין קץ לפלאות. אילו היה מתרגם מתקופת ההשכלה מתרגם את הסונטה המאה ושלושים של שייקספיר, מן הסתם היה תרגומו נראה כך:

סונט ק"ל

עיני אהובתי אינן יונים,
שדיה לא דמו לעופרים,
שפתיה לא אדמו כרימונים,
לא מראשה גלשו העדרים.
הושר על שושנים ותפוחים,
אך לחייה - יערי-חוחים.
מתוק ניחוח לבונה, אודה,
אבל ריחה כריח השדה.
יקר לי פטפוטה בקול ענות,
אך השמינית ערבה לי פי שמונה.
אומרים כי יש כנפיים לשכינה -
ליונתי יש עשר בהונות.
אבל לכסיל שלה יקשור כתרים
אין די בכל מלות שיר השירים.

התרגום מוקדש ל

lbyf. קורבן נוסף שלי היה ויליאם בלייק:

הנמר

נער! נער! נור נוהר
בלילו של גן קודר.
כליל גווך - נחשול שוטף -
עין הלילה תלטף.

בשיחים האפלים
אישוניך גחלים -
שם לטרף תשחר,
שם כטרף תסתתר.

ער כנחל, עז כיי"ש,
תך כשחל, תז כדבש -
כתף, זרוע, שריר איתן -
לבבך הולם בגן!

מי יאחז באגרופו
חרונך בטירופו?
מי יסגור אצבעותיו
על גאון תאוותיו?

עסיסך, נוצץ כטל,
על האדמה מוטל.
רך ולח בכף ידי
הנמר הפך לגדי.

נער! נער! נור נוהר
בלילו של גן קודר.
כליל גווך - נחשול שוטף -
עין הלילה תלטף.

לסיום, ברצוני להביע את תודתי לפייר מנאר, שכידוע אינו אלא דמות ספרותית - פרי דמיונו של חורחה לואיס בורחס. הטרנסמטריזציה של הבית הראשון של הפואמה של ואלרי חוברה על ידי ז'ראר ז'נט.

mood:

mischievous

music: Schumann, Op. 44

(10 comments | Leave a comment)

Sunday, February 2nd, 2003

Time to contribute something meaningful

About a month ago I have translated the first sonnet in Love of Therese du Meun by Leah Goldberg:

This living hell, this harrowing damnation
That only the naive would call romance -
You'll never know my grave humiliation,
The pain that tears my being with its lance.

My locks turn silver as the years advance,
I have grown wise with careful contemplation.
How can my heart embrace this degradation
Begotten by one quick, unanswered glance?

Oh, spare my autumn day that once was clear,
A cloudless noon clad in a golden hue.
Oh, spare my age, the years that made me wise.

My nightly peace flies like a frightened deer.
This sad disgrace: I need but close my eyes
For my rebelling flesh to cry out: you!

(This follows my other two translations to English) ( Read more... )

This latest translation did not receive much praise from my editing board (

ijon,

ygurvitz, and others). Rightfully so, I admit... However, being a sore looser, I have composed a self parody, which I lovingly dedicate to my critics:

Upon Misrendering a Sonnet

To A.B. & Y.G.

O! lieber Leser, lerne griechisch und wirf meine ubersetzung ins Feuer.
[Oh! Dear reader, learn Greek and throw my translation into the flames.]
Friedrich Leopold Graf zu Stolberg (a footnote to his translation of Homer)

This thankless craft, this wretched occupation
Befitting a romantic fool, perchance -
How richly I deserve your condemnation
For my perverted piece de resistance.

A sonnet's gait is an appealing dance
Of words conceived with careful contemplation.
The loving labour of the best translation
May turn it into an appalling prance.

Appalling prance, indeed! I would retire
Before adopting such demented views!
Reclining blissfully by Stolberg's fire,
My grossly overworked, exhausted muse
Is fast asleep, reluctant to inspire.
Tread softly, criticasters, let her snooze.

(12 comments | Leave a comment)