Ronen Sonis (antinous) wrote,
Ronen Sonis
antinous

...ואני ממשיך לפנות את השולחן


שלום לכם פרויקטים ישנים! היתה לנו מערכת יחסים ארוכה ומייגעת, אבל הגיע הזמן שניפרד.

ממש אחרי שסיימתי את התואר, התבשרתי שהרומן שתרגמתי עבר עריכה סוף סוף. תרגומי ל"ההגנה של לוז'ין" מאת נבוקוב נמנם לו שנתיים ימים בהוצאה, אך לפתע פתאום התעורר לחיים ושב אלי כחול ואדום כולו, מנומר במשהו כמו 3000 הערות (ספרתי). לקח לי שבועיים להכניס את כל התיקונים. למדתי המון במהלך ההקלדה - מה שנקרא קד"י: קליטה דרך הידיים.

לזכר לוז'ין, הנה עוד שיר שכתב נבוקוב, שהוא מעין מבשר של הרומן (המקור כאן):



פרש של שחמט

קמור-רעמה, עם תחתית של צמר,
הפרש בתיבה נרדם –
ההיה זה מזמן? בקובה מפורסמת
עמד שאונו של המון אדם.
המיית ציירים עטורי לחיים,
קריאות פייטנים ואנקת כנרים...
אור המנורה נפל אפיים
על ריצפה שכולה ריבועים ישרים.

רכוּן לשולחן ומוקף ברֵעיו,
הוא ישב כדרכו בפינה שאהב
ורעיו נזכרו בטורנירים של פעם,
דיברו על דקות פקחותו השופעת...
באוזניו, ברכות של קטיפה,
חבורה של כלי עץ טפפה.

לגם המאסטרו מכוס השיכר,
הקשיב לרעיו ונגס בסיגר,
טילטל רעמה של שיבה מפוספסת
וצוארונו התכסה בקשקשת –
קליפות הירהורי השחמט.

ורעיו נזכרו איך בוינה היכה
את קיזריצקי במחיר המלכה.
סביב היתמר ועמד
עשן הסיגריות וכל הריצפה
התכסתה ריבועים של אורה ושל אופל.
רעיו נזכרו באימה הצרופה
של פתיחה נושנה, בת-תופת.

לגם המאסטרו מכוס השיכר,
הקשיב לרעיו ונגס בסיגר,
וחייך בקדרות מהורהרת –
"מישהו, מי – לא מבין אנוכי,
גורר וגורר במוחי
כלים כבדים כעופרת,
וכבר מאתמול, כבובה שחורה,
צועד לקראתי הרגלי הנורא.

ישב המאסטרו כפוף, משׁתוחח,
על סודרו את האפר שמט –
כבועות של סבון, מתעצם ותופח,
ניתך, שלוח רסן, פיטפוט השחמט.
שתו הרעים לחיי המאסטרו
וזכרו איך בשלל משחקים עיוורים
עם אותו הסיגר הוא ניצַח על אורקסטרה
של כלים נסתרים על לוחות נסתרים.

אז מלך שחור, שחיזק עמדתו
של רגלי מאיים, התקדם לקראתו.

המאסטרו קם, והרחיק כל רע –
רעים צוחקים ורעים יראים.
מנורה מתלקחת הפילה אוריה
על ריצפת ריבועים בהירים וכהים.

בפנים הזקנים, הטובים האלה
הזדהר לו בוהק של עץ.
הוא נרכן וניפַּח צווארו וכיווץ
את שתי זרועותיו, מרפק אל צלע –
ויצא לנתר בתשבץ הרחב
ימינה ושמאלה, שועט בשיפוע –
הצופים לא הרבו להלעיג עליו,
זה לא היה סתם שעשוע...

אל שלוות מחלקה סגורה ומסוגרת
מלך שחור הובילו נחרצות.
בתאו המבהיק הריצפה נשברת
לשישים וארבע משבצות.
ושם, בין אינסוף צירופים של הבל,
עד קץ הדורות ומעבר לזמן,
עטור רעמה של שיבה לוהבת,
מנתר המאסטרו – הפרש הלבן.



ברוכים הבאים, פרויקטים חדשים!
Tags: poetry (translated), prose (translated)
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic
    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 15 comments