Ronen Sonis (antinous) wrote,
Ronen Sonis
antinous

  • Mood:

Annulus Aureus


קראתי לאחרונה את הספר "נזם זהב" מאת יוסף אלמנצי (1801-1860). הספר ראה אור בפאדובה בשנת 1858, וזכה להתפרסם שנית בתל אביב בשנת  1950 (הוצ' מחברות לספרות, בעריכת ישראל זמורה). כפי שמרמז שם הספר, זהו אוסף של 97 (נז"ם בגימטריה) סונטות (שירי זה"ב). עד כה היה שמו של אלמנצי מוכר לי כשמו של אספן ספרים חשוב ושל מי שתרגם לראשונה את "אמנות הפיוט" של הורטיוס לעברית.



"יהודי מעניין היה יוסף אלמנצי, המכונה יו"אל, לפי צירוף השמות בנוסח הזמן – בפירוש טיפוס מיוחד במינו; סוחר בעל מידות היה, משהו יותר מאמיד, כלומר בעל אפשרות לחיות חיי תענוגות שכיחים בזמנו ובמקומו; ואם כי לא הוכתר בשום תואר של מכללה – הנה היה בעל השכלה אירופית ראויה להתכבד, כי על כן קרא ושנה ואף שמע לשונות קלסיות ומודרניות: עברית, שומרונית, סורית, ערבית, רומית, איטלקית, צרפתית וגרמנית; רווק היה האיש כל ימיו, על פי גורל חיים, אבל לו לעצמו היה, כמובן, חלק בעיצובו של גורל זה, כי על כן כל מעייניו היו בעולם הספר, וביחוד מיוחד ספרי שירה, שאותם לא רק קרא ברוב שעות הלילה ובחלק ניכר משעות היום, אלא שקנה אותם בשיטה, בידיעת העיקר, בעקשנות רבה ובפיזור ממון גדול, שבדרך הכלל היה מקמץ בו עד תכלית וחוסכו רק לדבר האחד: לקניין הספר וכתב היד, שהיה מופקר בידי אדישי לב וסוחרים המסרסרים בהם; ותהי ספרייתו לבית נכאת עצום, לשם דבר, לתהילה ולבית ועד לחכמי שירה, בעיקר שירת ישראל; וידידות נפש, ידידות של אנשי רוח למופת, נקשרה בינו לבין החכם והחוקר רבי שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), הוא גם מחברה של רשימת הספרים אשר ליוסף אלמנצי, לאחר פטירתו בהיותו בן נ"ט, ואשר עבד עליה יום יום במשך שלוש שנים, והמפורסמת בשם 'יד יוסף'".


אלמנצי לא היה משורר גדול, אבל שיריו פותחים חלון אל המאה התשע-עשרה, ויש בהם ייצוג חי של רוח הזמן כפי שחווה אותה יהודי מאמין, משכיל ו... דידקטי. איני מכיר שירים עבריים רבים מן המאה התשע-עשרה שעניינם תולעי משי, ערפדים או רכבות. הנה כמה דוגמאות משעשעות להנאתכם, בתוספת אי-אלו הערות:


על עשב הַטַּבָּאקוֹ הנקרא גם בשם מַלְכָּה ונִקוֹצִיאָנָה.

מִקַּצְוֵי אֶרֶץ שַׂר הֵבִיא אֵלֵינוּ
עֵשֶׂב בִּשְׁמוֹ נִקְרָא נִקוֹצִיאָנָה:
מַחְמַד פִּינוּ הִנּוֹ, מַחְמַד אַפֵּינוּ,
נָפְשׁוּ שָׁרָשָיו אָנֶה וָאָנָה.

מִכָּל אֹרֹת שָׁדֶה נָאוָה בֵּינֵינוּ
פֻּארָה הַזֹּאת, וּבְשֵׁם מַלְכָּה שָׁכָנָה;
אִם בֵּין אֶצְבַּע שָׂרִים, אִם בֵּין יָדֵנוּ
אַתְּ נִפְלָאָה, עָלִית אַתְּ עַל כֻּלָּנָה.

אַתְּ מֶגֶד לִנְחִירַי, וּלְפִי אַתְּ נֹפֶת:
וּבְעֶשֶן וּבְעַפְרוֹת טַבָּאק עָמָלוּ
עֶשְׁתֹּנֹתַי לָתֵת כָּל אִמְרֵי שֶׁפֶר.

אַתְּ תַּצִּילִי נַפְשִׁי מֵרֶדֶת תֹּפֶת:
מִדֵּי זָכְרִי יָמַי כְּעָשָׁן כָּלוּ,
אֶזְכֹּר כִּי אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר.

אֹרֹת שדה (אוֹרוֹת, אוֹרָה ביחיד): כאן במשמעות צמחים שאפשר ללקט (לֶאֱרוֹת) בשדה: "ויצא אחד אל-השדה ללקט אֹרֹת" מלכים ב, ד, 39.

פֻּארָה: ענף.

מִדֵּי זָכְרִי יָמַי כְּעָשָׁן כָּלוּ, אֶזְכֹּר כִּי אָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר: השוואתה של נשמת אדם לעשן הסיגר היא מוטיב נפוץ בשירת הבארוק האירופית שעניינה עישון. הופעתו של הטבק באירופה חוללה פולמוס רחב היקף שבו הושמעו דעות בעד ונגד השימוש בצמח החדש – ובכלל זה גם בשירה. בסרט "עישון" מסופר על אשה שניגשה אל משורר ושאלה אותו מהו משקלה של הנשמה. נטל המשורר סיגר, שקל אותו, עישן אותו ושקל את האפר. ההפרש בין תוצאות שתי השקילות, אמר, הוא משקלה של הנשמה.



הַוַמְפִּירִזְמוּס
בין המתים ובין החיים.

מִיַּרְכְּתֵי צָפוֹן מֵאָז עָמָדוּ
בּוֹנִים מְגוּרֵיהֶם עַל אַבְנֵי בֹּהוּ;
אִישׁ אִישׁ בְּחֶזְיוֹן שָׁוְא לֹא קָם כָּמֹהוּ.
הִתְנַקְּשׁוּ, בִּשְׁחִיתוֹתָם נִלְכָּדוּ.

וּלְפִי הֲתֻלֵּיהֶם יַחְדָּו נוֹעָדוּ
כָּל-יֹרְדֵי דוּמָה בּמְחִלּוֹת תֹּהוּ;
וַיַּאֲמִינוּ בָם, כִּי בֹא יָבֹאוּ
לָמֹץ דְּמֵי לֶב-אִישׁ עַד יִתְפָּרָדוּ.

אֶל-שֹׁכְנֵי עָפָר תִּפְלָה יִתֵּנוּ
אַךְ בֶּאֱנוֹשׁ הַיּוֹם רַבִּים יָגִילוּ
לָמֹץ דְּמֵי נָקִי חַי חַי עוֹדֶנּוּ

בִּצְעָם בְּעֹשֶׁק וּרְמִיָּה יַגְדִּילוּ,
וַיֹּאמְרוּ לָאֵל: סוּרָה מִמֶּנוּ!..
הַבֹּעֲרִים בָּעָם, מָתַי תָּשְׂכִּילוּ?

אלמנצי מבקר את ה"ומפיריזמוס", העיסוק הפופולרי בערפדים והאמונה בהם, שפשה באירופה בתקופה הרומנטית שנים רבות לפני הופעת הספר "דרקולה" של ברם סטוקר (1897).



על ראש הכופרים ברוך שפינוזה.

בָּרוּךְ אֲשֶׁר אָרוּר, שְׁחִין לַגֶּבֶר,
מִי שָׂמְךָ, מִי שָׂמְךָ עָלֵינוּ,
לִהְיוֹת לְאָב, שׁוֹפֵט, לְשַׂר שִׁכְלֵנוּ,
לִשְׁקוֹל בְּפֶלֶס שָׁוְא אֱלֹהֵי עֵבֶר?

אַתָּה כְּנֶשֶׁר חָשׁ קְצוּץ הָאֵבֶר
תָּעוּף וְתִפְסַח אַחֲרֵי כָתְלֵנוּ;
וּבְמַהֲמוֹרוֹת נִלְכְּדָה רַגְלֵנוּ,
עַל סוֹדְךָ לָשִׂים שְׂאֵת וָשֶׁבֶר.

אִם תַּאֲמִין לֹא תַּאֲמִין בַּאֹמֶן;
כָּל-יֵשׁ בְּאֵל, וָאֵל בְּיֵשׁ נָקַבְתָּ,
עַד כִּי בְאֵל לֹא אֵל מְצוֹא חָשַׁבְתָּ,

מִדַּרְכְּךָ נָסוּר, בְּאֵל נַעֲלוֹזָה;
מָאוֹס יְהִי שִׁמְךָ, סְחִי וָדֹמֶן,
בָּרוּךְ אֲשֶׁר אָרוּר לְבֵית שְׁפִּינוֹזָה!

כָּל-יֵשׁ בְּאֵל, וָאֵל בְּיֵשׁ נָקַבְתָּ, עַד כִּי בְאֵל לֹא אֵל מְצוֹא חָשַׁבְתָּ: לפי אלמנצי, מגיע שפינוזה מתוך האמונה הפנתאיסטית (אלוהים הוא כל היש) לכדי שלילת האל (מציאת הלא-אל באל).



על רכב הנקרא Omnibus (ויותר נכון לקרותו Quibusdam) המוציא ומביא אנשים ונשים וטף וכל רכושם למרכבות האד.

"אֶל-הָאֵד! אֶל-הָאֵד! נִסְעָה, נֵלֵכָה!"
קוֹרְאִים בִּלְשׁוֹנוֹתָם עַבְדֵי מִרְכֶּבֶת
הָרָצִים. "בֹּאוּ נָא בָזֶה לָשֶׁבֶת
יַחְדָּו זָקֵן וָטַף, עָשִׁיר, חֵלֵכָה".

"עַל כֶּסֶף הַמְּעַט אַל-תָּחוֹס עֵינֶךָ,
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, וּתְהִי אֹזֶן קַשֶּׁבֶת;
אֶל-אֹמְנִיבּוּס רוּץ נָא חָשׁ כַּלַּהֶבֶת
מוֹלִיךְ פִּתְאֹם לִנְתִיב בַּרְזֶל הוֹנֶךָ".

הֵן אֹמְנִיבּוּס נִרְאֶה יָמִין וּשְׂמֹאלָה;
זֶה יֵצֵא, זֶה יָבֹא; אַךְ שָׂר וָשׁוֹעַ
גַּם דַּל בָּם לֹא יָבֹאוּ, לֹא יֵצֵאוּ.

רֶכֶב זֶה קְוִיבּוּסְדָם נִקְרָאֵהוּ.
שֵׁם אֹמְנִיבּוּס יָאֶה לִרְכוּב מַרְגוֹעַ,
לָרֶכֶב הַמּוֹלִיךְ מֵתִים לִשְׁאֹלָה.

Omnibus: מרכבה ששימשה להעברת נוסעים ממקום אחד למשנהו (במקרה זה – אל הרכבת). פירוש המלה בלטינית: לַכֹּל. המלה המודרנית "אוטובוס" היא הלחם בסיסים המורכב מן המלים "אוטו" (יוונית: מעצמו) ו"אומניבוס", כלומר: "אומניבוס הנוסע מעצמו, ללא רַכָּב".

Quibusdam: בלטינית: לאנשים כלשהם.

מרכבות האד: כך כינה אלמנצי את הרכבת.

עַבְדֵי מִרְכֶּבֶת הָרָצִים: הרַכָּבים, כנראה.

שֵׁם אֹמְנִיבּוּס יָאֶה לִרְכוּב מַרְגוֹעַ, לָרֶכֶב הַמּוֹלִיךְ מֵתִים לִשְׁאֹלָה: לפי אלמנצי, האומניבוס היה חידוש לא כל כך מוצלח ורק מעטים נסעו בו. לפיכך, השם אומניבוס, המרמז על רכב המיועד לכול, מתאים יותר לרכב המוביל מתים לבית הקברות.

     
Tags: about books and periodicals, yesterday's bookshelf
Subscribe
  • Post a new comment

    Error

    default userpic
    When you submit the form an invisible reCAPTCHA check will be performed.
    You must follow the Privacy Policy and Google Terms of use.
  • 11 comments